החלטה בתיק רע"א 3041/12

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 14325-07-10 מיום 9.4.2012, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת (להלן: מגנזי) ליתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מחילוט או מחידוש ערבות הביצוע שניתנה בידי מגנזי למשיבה 1 (להלן: בית אריה).

רקע עובדתי

2.        בית אריה, חברה כלכלית מיסודה של המועצה המקומית בית אריה-עופרים, פרסמה מכרז פומבי לביצוע עבודות פיתוח, תשתית ועפר, להקמת שכונה בשטח המועצה. מגנזי התמודדה במכרז, זכתה בו, ובין הצדדים נכרת הסכם לביצוע העבודות נשוא המכרז. מגנזי התחייבה לבצע את העבודות בתוך תשעה חודשים, ובהתאם לסעיף 62.1 להסכם, מסרה לידי בית אריה ערבות ביצוע, בתוקף ל-12 חודשים, על סך של 1,285,963 ש"ח.

3.        בחודש יוני 2009 החלה מגנזי בביצוע העבודות, אולם בחודש דצמבר 2009 ניתן צו מאת המינהל האזרחי ליהודה ושומרון להפסקת העבודות, על יסוד הצו להתליית הליכי בנייה (הוראת שעה) (יהודה ושומרון) (1653), התש"ע-2009 (להלן: צו ההקפאה). בעטיו של צו ההקפאה נאסרה הבנייה במקום לתקופה של עשרה חודשים.

4.        בהמשך התגלעו חילוקי דעות בין מגנזי לבין בית אריה על אודות המשך ביצוע העבודות נשוא המכרז. לטענת מגנזי, משסוכל החוזה עקב צו ההקפאה הגיעו הצדדים להסכמות שלפיהן תחדל מגנזי מעבודתה במקום, קבלן אחר יחליפנה, והיא תגיש חשבון סופי לבית אריה על העבודות שבוצעו על-ידה. חשבון זה הוגש ביום 23.5.2010. לטענת בית אריה, היא לא הגיעה להסכם שכזה עם מגנזי, ומשום כך סירבה לשלם למגנזי את התשלומים על-פי החשבון שהוגש לה. בעקבות השתלשלות האירועים הגישה מגנזי ביום 13.7.2010 תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, עניינה בחיוב בית אריה בתשלום על-פי החשבון על העבודות שנעשו.

5.        ביום 20.7.2010 פנתה בית אריה אל המשיב 2 (להלן: הבנק) בבקשה לחילוט ערבות הביצוע או לחלופין להארכתה. בעקבות פנייה זו, הגישה מגנזי לבית המשפט קמא בקשה למתן צו מניעה ארעי לגבי חילוט או חידוש ערבות הביצוע. ביום 25.7.2010 נתן בית המשפט המחוזי את הצו כמבוקש. הצדדים הופנו על-ידי בית המשפט להליך של גישור, אך זה לא צלח, והצדדים שבו להתדיינות בבית המשפט המחוזי. צו המניעה הארעי עמד בתוקפו עד להחלטת בית המשפט מיום 24.1.2012, שבה נדחתה בקשת מגנזי למתן צו מניעה זמני על יסוד הטעם הדיוני כי כתב התביעה לא כלל עתירה לסעד מניעתי קבוע נגד חילוט ערבות הביצוע.

6.        ביום 29.1.2012 הגישה מגנזי לבית המשפט בקשה להגשת כתב תביעה מתוקן שבגדרו התבקש גם סעד קבוע למניעת מימושה של הערבות הבנקאית. בד בבד עם הגשת בקשה זו, הגישה מגנזי בקשה שנייה למתן צו מניעה זמני. באותו יום ניתן לבקשת מגנזי צו מניעה ארעי עד למתן החלטה אחרת. לאחר הגשת תגובות, התקיים בבית המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים, ובסיומו נקבע כי בית אריה תודיע לבית המשפט את עמדתה לגבי הצעת מגנזי, לפיה תימנע בית אריה מחילוט הערבות הבנקאית ובתמורה תפקיד מגנזי ערבות בנקאית בתנאים דומים בקופת בית המשפט, עד להכרעה בהליך העיקרי. ביום 19.3.2012 הודיעה בית אריה כי היא מסרבת להצעת מגנזי.

החלטת בית משפט קמא

7.        בית המשפט המחוזי דחה את בקשת מגנזי למתן צו מניעה זמני. בית המשפט עמד על מהותה של הערבות הבנקאית, בהיותה ערבות עצמאית המנותקת מעסקת היסוד, שתכליתה להקנות ביטחון ויציבות בעסקאות מסחריות. לאור מאפייניה של הערבות הבנקאית, ציין בית המשפט, כי אין להתערב במימושה אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות. בית המשפט קבע כי מחלוקות חוזיות בין קבלן לבין מזמין אינן בגדר נסיבות מיוחדות המצדיקות את מניעת מימוש הערבות הבנקאית. עוד ציין בית המשפט כי סיכויי מגנזי להוכיח את תביעתה המתוקנת הם נמוכים, מכיוון שאין ברשותה הסכם בכתב המעגן את ההסכמה של בית אריה להפסקת העבודות ולהחלפת מגנזי בקבלן אחר, ומכיוון שההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים במהלך הליך הגישור אינן יכולות לשמש כראיה בהליך משפטי. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לבית אריה יש אינטרס ממשי במימוש הערבות הבנקאית, לאור נזקיה הכספיים הנטענים ולאור עיכוב המימוש לתקופה ממושכת בשל ההליכים המשפטיים, ומשום כך מאזן הנוחות נוטה לטובתה. על יסוד הטעמים הללו, דחה בית המשפט את בקשת מגנזי וביטל את צו המניעה הארעי.

טענות מגנזי

8.        לטענת מגנזי, בית משפט קמא התמקד רק בפן אחד של המחלוקת, בשאלה האם ההסכם בוטל בהסכמה אם לאו, והתעלם כליל מטענותיה של מגנזי על סיכול ההסכם עקב צו ההקפאה ומטענותיה הנוגעות לתוקף כתב הערבות. לטענת מגנזי, העובדות מעידות על סיכול ההסכם, שכן המכרז פורסם בחודש אפריל 2009, החוזה נכרת בחודש מאי 2009 וצו ההקפאה ניתן בחודש דצמבר 2009. מגנזי טוענת כי לא צפתה ולא יכולה הייתה לצפות את צו ההקפאה ואת תוצאותיו, וכי לא הייתה מתקשרת בהסכם אילו ידעה שחודשים ספורים לאחר מכן יוקפא ההסכם וישובש לחלוטין. לטענת מגנזי, מקום בו החוזה סוכל, אין מקום לחילוט הערבות הבנקאית, בפרט כאשר המזמין הוא רשות ציבורית אשר חבה בחובות הגינות ותום לב מוגברות. בנסיבות של סיכול, על-פי סעיף 18(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, רשאי בית המשפט לחייב את הצדדים בהשבה הדדית. היות ובית אריה קיבלה את ערבות הביצוע מכוח החוזה, הריהי חייבת להשיב את הערבות בנסיבות של סיכול. עוד טוענת מגנזי כי תוקף הערבות על-פי תנאיה היה עד ליום 31.7.2010. בצו ארעי שהוציא בית המשפט המחוזי, נאסר על חידוש הערבות. משפקע תוקפה של הערבות היא אינה ניתנת עוד לחילוט או להארכה. עוד טוענת מגנזי כי הגיעה להסכמות עם בית אריה לפיהן מגנזי תחדל מביצוע העבודות ותגיש לבית אריה חשבון סופי. מגנזי טוענת כי בית המשפט התעלם מהעובדה שלא ניתנה גרסה עובדתית מצד אורגן של בית אריה אשר מולו התנהלו המגעים בין הצדדים. לטענתה, העדר תשתית עובדתית הסותרת את טענותיה לעניין ביטול ההסכם מקימה "נסיבות מיוחדות" אשר מצדיקות את דחיית מימוש הערבות הבנקאית.

9.        לטענת מגנזי, שגה בית משפט קמא כשקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת בית אריה. לטענתה, חילוט ערבות בנקאית צפוי לפגוע במוניטין שלה ולעורר קשיים רבים אל מול המערכת הבנקאית. מטעמים של מאזן הנוחות חזרה מגנזי על הצעתה שנדחתה על-ידי בית אריה, לפיה תפקיד בקופת בית המשפט ערבות חדשה בתנאים זהים, אשר תחולט בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

טענות בית אריה

10.      לטענת בית אריה, הערבות הבנקאית מנותקת מעסקת היסוד ועל כן יש להורות על מימושה, על אף הסכסוך החוזי בין הצדדים. באשר לטענותיה של מגנזי לעניין פקיעת תוקפה של הערבות, טוענת בית אריה כי מגנזי לא העלתה טענות אלו בבקשתה בבית משפט קמא ומשום כך אין להעלותן בשלב זה. לגופן של הטענות הללו, טוענת בית אריה, כי מסרה הודעת חילוט לבנק בהתאם להוראות הערבות עצמה, ומשניתנה הודעת החילוט כשהערבות הייתה בתוקף, אין רלבנטיות לעובדה שהערבות לא מומשה עקב הצו הארעי שניתן. באשר לטענת הסיכול, טוענת בית אריה כי אף אם סוכל החוזה, הרי שטענה זו נוגעת לעסקת היסוד בין הצדדים ואין הדבר משפיע על זכאותה של בית אריה לחלט את הערבות. עוד טוענת בית אריה כי החוזה כלל לא סוכל וכי מגנזי סירבה לחזור לעבודה עקב מחלוקות כספיות שהתגלעו בין הצדדים. בית אריה מפנה לכתב התביעה שהגישה מגנזי עוד בתקופה ההקפאה, שבו לא נטען לביטול ההסכם או לסעד בגין סיכול ההסכם. לפיכך, טוענת בית אריה, כי גם מגנזי ראתה את ההסכם כמחייב במהלך תקופת ההקפאה. עוד טוענת בית אריה, כי טענותיה של מגנזי בדבר ביטול ההסכם בהסכמה אינן עולות בקנה אחד עם טענתה לסיכול ההסכם, שהרי ככל שסוכל הוא לא בוטל. עוד טוענת בית אריה כי אין בתקופת ההקפאה כדי להוביל לביטול ההסכם, ובוודאי שלא באופן אוטומטי מבלי שניתנה הודעת ביטול על-ידי מגנזי. כמו כן טוענת בית אריה כי מגנזי הגישה תביעה לפיצוי נזקים שנגרמו עקב ההקפאה במסלול המקוצר הקבוע בדין באמצעות פנייה אל ועדת תביעות מיוחדת. משעשתה כן, מגנזי אינה יכולה להיבנות מנזקיה בגין חוזה שהתעכב בשל ההקפאה ולטעון במקביל כי הסכם זה בוטל בהסכמה.

11.      באשר למאזן הנוחות טוענת בית אריה כי מגנזי לא הצביעה על נזק בלתי הפיך אשר יכול להיגרם לה כתוצאה מהחילוט, נזק אשר לא ניתן לשיפוי כספי. כמו כן, לטענת בית אריה, חילוט הערבות הבנקאית דרוש לה על מנת למזער את נזקיה שנגרמו עקב נטישת מגנזי את אתר הבניה.

דיון והכרעה

12.      דין הבקשה להידחות. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית ככל שהדבר נוגע למתן סעדים זמניים. התערבות זו תיעשה במצבים חריגים בלבד, והעניין הנדון אינו נמנה עליהם (רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 והאסמכתאות שם (2000)). התמונה העובדתית המלאה לשלב זה ניצבה לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי בשעה שהחליט שלא להיענות לבקשה למתן סעד זמני. בית המשפט בחן את השיקולים הרלבנטיים למתן סעדים זמניים ודחה את בקשתה של מגנזי בהחלטה מנומקת, ולא ראיתי עילה להתערב בה.

13.      הערבות הבנקאית האוטונומית נועדה כידוע להבטיח פירעונם של חובות במהירות ובפשטות ללא תלות בהכרעה במחלוקות הנוגעות לעסקת היסוד, וזאת במטרה להגביר את הוודאות והיציבות בחיי המסחר. בית משפט זה עמד פעמים רבות על חשיבות העצמאות של הערבות הבנקאית, שהיא הבסיס להגשמת התכלית האמורה (רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2) 394, 400; רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ (לא פורסם), פסקה 4). עם זאת, בפסיקה הוכרו שני חריגים לעצמאותה של הערבות, מרמה ונסיבות המיוחדות (רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ, פ"ד מח(1) 450, 455; רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבניין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ, פ"ד נה(2) 447, 452). החריג שלהתקיימותו טוענת מגנזי הוא הנסיבות המיוחדות. מגנזי מצביעה על מספר טעמים שבגינם יש לעכב לשיטתה את מימוש הערבות: ביטול בהסכמה של עסקת היסוד, סיכול ההסכם עקב צו ההקפאה, וטענה כי דרישת חילוט הערבות נעשית ממניעים זרים. כשלעצמי לא מצאתי כי יש בטענות אלה כדי להצדיק את מניעת חילוט הערבות. סבורני כי טענותיה של מגנזי לעניין סיכול החוזה וביטולה של העסקה בהסכמה אינן עולות בגדר נסיבות מיוחדות, שכן כלל הוא כי קיומן של מחלוקת חוזית איננו תנאי מספיק כדי לחסות בצלו של חריג הנסיבות המיוחדות (ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובניין 1988 נ' י.ש.מ.פ חברה קבלנית לבנין בע"מ (לא פורסם, 25.2.2004)). גם הטענה כי בית אריה פעלה לכאורה בחוסר תום-לב, אינה מביאה לקביעה כי בנסיבות מיוחדות עסקינן, שכן מגנזי לא הוכיחה כי דרישתה של בית אריה נובעת משיקולים זרים או כי היא נגועה בחוסר תום לב. לאור האמור לעיל, ובהתחשב במאפייני הערבות הבנקאית, סבורני כי סיכויי מגנזי להוכיח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את מניעת חילוט הערבות הם נמוכים.

14.      באשר למאזן הנוחות, לא מצאתי כי הוא נוטה לטובת מגנזי. מגנזי לא הצביעה על נזקים ממשיים אשר יגרמו לה עקב חילוט הערבות אשר לא ניתנים לפיצוי כספי במידה ותזכה בתביעתה. כמו כן, מגנזי לא הביעה חשש ביחס ליכולתה הכלכלית של בית אריה, אשר ימנע ממגנזי להיפרע מבית אריה במידה ותזכה בתביעתה.